בשדה כותנה

ב 3-10-23 ארבעה ימים לפני האסון שנפל עלינו, יצאתי לצלם בהפקה של לימור ראובני ואילנית סלמן בגה, בשדות הכותנה של קיבוץ יגור, אשר ממוקמים במרכז הזוהמה התעשייתית של מפרץ חיפה, תחת האור הרך של שעות אחה"צ תפסתי רגעים של יופי טהור שניצבו בניגוד לזוהמה של המפרץ. לאחר תקופה של עיבוד מחשבות ורגשות וכן גם מניפולציות  ב- AI ובפוטושופ  יצרתי סדרת דימויים, של נשים עוצמתיות, קפואות, מושתקות, מוקפות בפרדוקס של יופי סטטי ובדידות רועמת ומדגישות את הנרטיב שנקבע עבורינו ב 7-10-23 שהזמן עמד מלכת.

הדימויים בכללותם מהווים הצהרה חזקה על הקשר שבין האדם לטבע, הקשר שבין הפנימי לחיצוני, והשפעת החברה על הזהות האישית. אני מזמינה אתכם לצלול לעולמות הפנימיים של זהות, קהילה, והביטוי האנושי, כל אלו לצד השימוש בכותנה כאלמנט חוזר ונשנה המעניק מימד של ניקיון ופשטות, וגם של עושר ומורכבות. אתם מוזמנים להתבונן בכל יצירה ולהרהר על הרבדים השונים של החיים והבחירות האישיות שמעצבות את מי שאנחנו.

שומרת הלבנים – מתוך שדה הכותנה, הדמות המיתולוגית וחברה המקסים נשקפים כסמלים של חוסן ויופי, משדרים קסם עתיק יומין ופשטות מודרנית.

המלכה של השדה – במראה של גלאם וינטג' קלאסי, היא מציגה פאר ואלגנטיות של עבר רחוק, מול רקע של טבע בלתי מלוטש, מזמינה נוסטלגיה לעידן של יוקרה ורומנטיקה.

שליחת השלום – בין שמיים וארץ, היא עומדת כמציאות מיתולוגית – אישה ושומריה, מאוחדת עם הטבע ומסמלת את האיזון וההרמוניה המצויים בליבה של כל יצור.

גלגול הכותנה – בתוך מבוך הכותנה הלבנה, דמותה הבלתי נתפסת נותרת נפרדת ובלתי ניתנת להשגה, משדרת את הבלתי מובן והקסום שבטבע האנושי.

אור בערפל – כשטבע ומיסטיקה נפגשים, הדמות המסתורית נותרת נצחית, כמסר של פשטות ועומק המתבונן בנו מתוך עיניים חסרות זמן.

נקודת אור בשדה האינסופי – בפסיפס של טקסטורות וגוונים, הדמות הבודדה שולחת מבט חזק מעבר לשדה, מהווה נקודת ציון בתוך המונוכרום המופשט, ומשדרת עוצמה בדממה.

אם השלווה – בעומקם של שדות בגוונים חומים, אישה מוקפת בחיבוק של פודלים לבנים, הסיטואציה מסמלת אי של רוך ופשטות, משדרים תמימות בתוך עולם מורכב.

הרמוניה בהוויית לבן – דמותה הספוגה באור, לצד יצור מלא חן, משרה אוירה של פסל חי, שבו יופיה הפנימי והחיצוני נמסים זה בזה עד לבלתי ניתן להבחנה.

הד ושתיקה – התמונה משתקפת כאלגוריה לסימביוזה בין חיות לאדם, כאשר שניהם נראים כאילו נלקחו מעולם מופשט ופנטסטי.

שתיקה לבנה – נעמדת בזכות עצמה, דמותה מביטה מתוך עולם לבן ובלתי מוחשי, כאילו נתפסת ברגע של התבוננות פנימית, כשסביבה מתנוססות דמויות המושתקות על ידי מסכות קורנה לבנות, ומטשטשות את הגבול בין מציאות לחלום.

בודדה בעדר – מוקפת על ידי דמויות לבנות ודוממות, היא מצטיירת כדמות בולטת, קרן אור בעולם של גלמים, או במקרה הזה גלמות (גם אם אין מילה כזאת).

הארה בתוך הטבע – אישה וכלב פורצים דרך שדה יבש כאור וחיים, יוצרים השתקפות של יופי וחוזק הנשען על רקע של פראיות וחופש.

עין בעין הלבנה – במרכזה של סערה שקטה, היא מביטה בעומק לנפש הצופה, דומיננטית ומלאת כוח בעולם שבו היא שולטת בשקט ובסמכות.

אחידות בגווני הארץ – היא והכלב הנלקח בזרועותיה משדרים חום ורוך במרקם החיצוני המעורפל, מציעים אי של תמימות בעולם שטונים עדינים שולטים בו.

כוחות הטבע בסימביוזה – במראה של נוכחות ושותפות, האישה וכלבה הלבן עומדים כאחד, מחזיקים מעמד בעוצמה ובעדינות במידה שווה, מול פסי צבע השדה האינסופי.

רוח במדבר הלבן – בין דמויות חסרות תווי פנים, היא עומדת בראשות, נושאת בתוכה את המיסטריה והעוצמה של האחר, שמתבטא בכל תנודה ובכל מבט.

נגיעת העבר – היא מציצה מעבר למסך, מושכת את העין לעבר זמן שנעלם, כאשר היופי והסגנון שלה מביאים נופך של נוסטלגיה ורומנטיקה של עידן אחר.

הדימויים מתאפיינים באיכות חזותית עוצמתית עם צבעים עזים של לבן ואדום וגוונים של כחול ואפור, הם יוצרים תחושה שהזמן עצר, ומאפשרות לצופה לקחת חלק בעולם המופשט וסימבולי. כל תמונה היא פרק בסיפור שמתפתל ומשתנה, ומזמין את הצופה לחוויה רבת ממדים של תובנה אישית והתבוננות פנימית.

פוסט קודם פוסט הבא